מצוות השמיטה קוראת לאדם לעשות דבר שאינו פשוט כלל וכלל מן הבחינה הרגשית-לוותר על דבר שלכאורה שייך לו. בעל האדמה צריך לשמוט [לוותר, לעזוב] את אדמתו ויבוליו בשנה השביעית, אדם שהלווה כספים צריך לשמוט את הסכומים שחייבים לו בשנה השביעית.
בעולם שבו האדם תלוי ברכושו על מנת לשרוד, ויותר מכך, לא פעם הוא נמדד על ידי הסביבה החברתית על פי הרכוש שיש או שאין ברשותו, הרי שזו מצווה שדורשת הרבה תעצומות נפש מן המקיים אותה.
מהו הרעיון העומד מאחורי אותה דרישה לוותר על מה שלכאורה שייך לנו?
איזו גישה לרכוש מסתתרת מאחורי מצוות השמיטה?
האם גם בימינו, בעידן הצריכה והכלכלה החופשית, אנו מוגדרים על פי הרכוש שיש או שאין ברשותנו?
כיצד משפיע עלינו, בחיי היומיום, האופן שבו אנו מתייחסים לרכושנו?
בשיעור להלן ננסה לבחון שאלות אלו דרך מקורות ישנים וחדשים. דרך לימוד המקורות ננסה לבחון את עצמנו ואת האופן שבו אנו מתייחסים לרכוש שיש ברשותנו.
